קושי הוא סקסי וכיף להכריז עליו כשמדובר על פרויקט מפוצץ בעבודה, או אימון קרוספיט קורע. 
אבל כולנו מכירים איך מרגיש קושי אמיתי, מהסוג שהרבה יותר קל לנסות לטאטא הצידה.

בתור גבר סביר להניח שאתה מנסה לנהל הכל באופן אוטומטי.
דואג שהכל יעמוד כמו שצריך. מתזז בניסיון למצוא את פתרון ותשובה לכל דבר.
מרגיש שזה באחריותך לדאוג ולשמור על האנשים שאתה אוהב.
ואם אפשר שהראש יהנהן ולשדר לעולם "אהלן אהלן" תוך כדי, הכי טוב. 

אני לא יודע אם שמת לב, אבל זה מצב שמייצר מלא לחץ. כל הזמן. 
הגדרת התפקיד שלך הרבה יותר רחבה ממה שאתה קולט ביום יום. 
והציפיות של הסביבה, ושלך מעצמך להצליח לא עושות את זה לקל יותר.

נכון, החיים זה לא משחק ילדים, וקושי זה חלק מהעניין.
הבעיה האמיתית בסיפור הזה היא לא החיים שלך אלא זה שאין לך מקום לפרוק את כל השיט הזה. 
ברירת המחדל של רוב הגברים היא לנשוך שפתיים ולסתום.
איש לא יודע באמת מה עובר עליך כי אתה לא משתף. וזה יכול להרגיש מאוד בודד. 

תזכור, לספוג בשקט זה לא "להיות גבר" – זה ניהול לא אחראי של העסק שהוא אתה.