אני פוגש הרבה גברים שאפתנים, עצמאיים או שכירים עם חלומות גדולים, שרוצים לגדול, להצליח ולחיות בתשוקה.

אם אתה כזה, אתה יודע שזה מסע לרוב בודד שדורש ממך לעמוד מול עצמך כל יום מחדש.

ברוב הימים, יש לך כיוון ברור, אתה נמצא בזון, ויודע מה לעשות. לפגוש את עצמך זה כמו לפגוש שותף, אתה דוחף את עצמך להצליח, ומרוצה לרוב. 

אבל יש ימים בהם אתה קם בבוקר וזה מרגיש כמו מלחמה. אתה פוגש במראה שופט, לא שותף. ואתה נדרש לנצח אוסף של קולות בפנים שאומרים לך שאתה לא מספיק:
מספיק טוב, מספיק מעניין, מספיק ממושמע, מספיק תקיף, מספיק חכם, מספיק מנוסה.

אף אחד חוץ ממך לא יודע מה באמת קורה בראש שלך. אף אחד לא יכול לתת לך אישור שאתה בדרך הנכונה. זה אתה מול עצמך.

אתה מחפש את השיטה הנכונה להגיע ליעדים שלך ובפועל מוצא את עצמך במאבק להישאר במוטיבציה. וכל רגע כזה רק מגביר את החשש שאולי אין לך את מה שצריך בשביל להצליח.  

ימים כאלה הם חלק טבעי מהמסע קדימה, אבל קל לשכוח את זה ברגע האמת. 
אי אפשר להעלים את הרגעים האלה, וגם לא צריך כי יש דרך להתנהל בהם.

לא לנסות לדחוף חזק יותר זאת התחלה נהדרת, עוד מתח אף פעם לא עוזר להפיג מתח.

הפתרון הוא לבנות שותפות אחרת עם עצמך.

אתה יכול להפוך להיות השותף שנכון לך. 
כזה שיעצור אותך מלקנות את הסיפורים של הביקורת הפנימית שלא עוצרת.
שותף שיזכיר לך כמה אתה עושה ומעיז, ויעזור לך לשחרר מהדברים הקטנים והלא חשובים.
שותף שיודע שלא משנה מה, מחר יום חדש של עשייה. 

כשאתה פוגש את עצמך כל יום מחדש במטרה להשיג את המטרות שלך, כדאי לך לפגוש שותף שישקף לך כמה אתה מדהים בזכות הכשלונות שלך, לא רק ההצלחות. כזה שירים אותך כשאתה נופל, וירוץ לצידך.